הגנט האירופי או הגנט המשותף ( Genetta genetta ) הוא חיה דקה ומזכירה את החתול לפי גודלו אך גם על פי צלליתו ומעילו. יונק טורף ממשפחת ה- Viverridae, הגנט הוא יליד אפריקה, ליתר דיוק המגרב. הוא הוחזר לאירופה כדי להיות מבוית, מה שמסביר מדוע הוא מופיע כעת בצרפת.
הגנט: תעודת זהות
הגנט מודד פחות או יותר כחמישים סנטימטרים שאליהם עלינו להוסיף כמעט באותה מידה לזנבו ולכן הוא ארוך מאוד, עבה וגלילי למדי. הוא לא גבוה במיוחד (20 ס"מ מקסימום) ולכן קצר ברגליים. הדימורפיזם המיני מסומן למדי כך שמשקלו נע בין 1.3 ל -2.7 ק"ג, תלוי אם מדובר בנקבה או בזכר בפרט.
המעיל שלו לא משיי אלא מחוספס, בצבע חום אפור עם כתמים שחורים, ממש כמו חתולי טאבי. על הזנב, כתמים שחורים אלה נוצרים כמו טבעות. מצד שני, השיער על בטנו לבן והרגליים כהות אף יותר מהגוף.
לועו המחודד מאפיין את ראשו בצורת משולש שמעליו אוזניים שיכולות להגיע ל -4 עד 5 ס"מ. בתור טורף, יש בגנט תותבת מרוהטת היטב. תוחלת החיים שלה היא כעשר שנים, לפעמים יותר במקרים שבהם היא מבויתת.
הגנט חי בעיקר מדמדומים שבמהלכו הוא צוד אחר מזון, במיוחד על הקרקע, אם כי הוא מטפס בקלות בעצים.
הרבייה מתחילה בזיווגים חוזרים ונשנים בין לילה. תעבור הריון של יותר מחודשיים אשר יראה לידתו של המלטה של עד 4 שעירות קטנות אך חירשות ועיוורות שהנקבה תניק במשך 4 חודשים. הזיווגים יכולים להתרחש כל השנה, אך לנקבה תהיה רק המלטה אחת בשנה, או אפילו שתיים מקסימום. ייקח שנתיים עד שהצעירים יגיעו לבגרותם המינית.
בית הגידול שלו מרוכז בעיקר ביערות, ביערות צפופים, ליד בריכות ונקודות מים אחרות אך לעולם לא סביב בתים. למרות שהגנט קובע את האזור הטריטוריאלי שלו על ידי הפקדת צואה והפרשות מבלוטות מושק פריאליאליות, אין לו בית גידול ספציפי והוא יכול לישון באדישות לכאן או לכאן, בגובהו, בין אם במחילה. נטוש, על עץ או מתחת לסלע.
אוכל גנטי
כשהגן הוא טורף, הוא ציד את כל המכרסמים הקטנים כמו עכברי שדה ועכברים אך גם ארנבות, מעונות, סנאים, שלא לדבר על ציפורים, זוחלים, דו-חיים ... מדי פעם הוא יכול להשלים את תזונתו עם דגנים ו פירות יער.
מכיוון שהגנט אינו מתקרב לאזורים מיושבים, הוא לא יתקוף את בית התרנגולת של הגנן: הוא לא אחד המזיקים, להפך.
הגנט, זן מוגן
בעבר צדו את פרוותו, מה שכבר אינו המקרה, הגן אינו מסווג כמין מזיק אלא מוגן, ואוכלוסייתו מתרחבת למדי בצרפת שם הוא נצפה באופן קבוע ברובע הדרום-מערבי, בידיעה שנוכחותו נצפית יותר ויותר מנתיב הלואר לעמק הרון.
הגנט מוגן כיום בכמה רמות: על ידי אמנת ברן מיום 19 בספטמבר 1979 בנספח 3 שלה הנוגע לחי בר, על פי ההוראות האירופיות מיום 21 במאי 1992 ו- 27 באוקטובר 1997 הנוגעות לשימור בתי גידול טבעיים וכן זה של בעלי חיים וצומח בר, ועל פי צו השרים מיום 17 באפריל 1981 הנוגע ליונקים המוגנים בכל השטח, ובכך מעניקים לגנט הגנה מוחלטת על צרפת כולה.
(צילום: Guérin Nicolas (הודעות) - עבודה משלו, CC BY-SA 3.0)