הזאב המצוי או הזאב האפור ( Canis lupus ) מובחנים עם תת-המין בו נתקלים במיוחד בצרפת, מהזאב האירופי או זאב אפור מצוי ( Canis lupus lupus ). חיית הבר הזו תמיד הייתה מושא של כל חוסר האמון וכל הפחדים, באמצעות הסיפורים לילדים, אך גם בגלל התקפות העדרים שהם הכותב עליהם, למורת רוחם של מגיני הזאב הנלהבים הנהנים מעמד ההגנה בצרפת.
הזאב האפור האירופי: תעודת זהות
הזאב הוא יונק טורף ארבע רגליים ממשפחת הקנידים ממש כמו הכלב או השועל, למשל. הזאב האירופי נמדד בין 65 ל -80 ס"מ בשכמות, תלוי אם מדובר בנקבה או בזכר מכיוון שיש דימורפיזם מיני אמיתי. כך הנקבה תשקול קצת פחות מהזכר שמשקלו בממוצע 38 ק"ג. ראשו רחב בין אם זה המצח או הלוע שהוא גם ארוך. לסתותיו החזקות כוללות 42 שיניים גדולות וחזקות שכן ניביו מגיעים לגובה 6 ס"מ בקלות ומציעים לחץ של 150 ק"ג / ס"מ ² שהוא כפול מזה של לברדור למשל.
בראשו אוזניים משולשות קצרות למדי מכוסות שערות קצרות, הזנב נמדד בין 30 ל -50 ס"מ, פלג גוף עליון קצר למדי, הצוואר שרירי, עם כלוב צלעות מרשים המסמן את כוחו ורגליו ארוכות יחסית המעניקות לו צללית דקה למרות שראש הראש שלה נשמר בגובה הגב, ומרים אותה רק במקרה של כוננות.
בחורף פרוותו של הזאב האירופי צפופה במיוחד על מנת לעמוד בקור: היא מורכבת ממעיל תחתון קצר ושיער שמירה ארוך. כל גווני האפור נפגשים ומעניקים שמלה לבנה או שחורה פחות או יותר עם ניואנסים לפעמים. באביב, התחלולית מתחילה, הזאב מאבד חלק מהמעיל התחתון ושערותיו המורכבות מחדש בסתיו לפני שהקור מגיע.
הזאב האפור האירופי הוא שחיין אך הוא ידוע מעל לכל שהוא רץ טוב, סובל, עם מהירות שיכולה להגיע לשיאים ב 60 קמ"ש. חוש הריח שלו מפותח מאוד, ראייתו מצוינת מכיוון שהיא נעשית בזווית של 250 מעלות גם ביום וגם בלילה כאשר נראה שעיניו זרחניות, ושמיעתו יעילה פי שניים מזו של בני האדם. הזאב נוהם, נהם ובעיקר עם חבלי חבליו הוא מיילל לציין את מיקומו של כל אחד ולארגן את עצמו: זו מערכת של תקשורת קבוצתית.
זה יוצא לצוד לרוב לפני עלות השחר ואחרי בין הערביים.
תוחלת החיים של זאב אפור אירופי היא 6-7 שנים בטבע, אך יכולה להגיע ל 15 שנים בשבי.
רבייה של הזאב האפור האירופי
חום הזאב מתרחש בסוף החורף. לכן מינואר עד מרץ הזיווגים מתקיימים בידיעה שהזאבים מונוגמיים. במקרה שהורי הקאבס ימותו, זוג אחר מאמץ את היתומים. ההריון נמשך בין 3 חודשים לשלושה חודשים וחצי, במהלכם הזאב מגן על עצמו בכך שהוא נשאר יותר במאורה שלו, מוגן מפני אלימות בין חבילות שעלולות להתרחש. יש זבל שנתי לכל זאב, כל אחד עם 1 עד 6 גורים ומעלה, שנולדים חירשים ועיוורים עם מעיל קצר. הזאב יונק את הצעירים למשך חודש, ואז הם מתחילים לאכול את הטרף שהחזירו ההורים. לאחר מכן הם נלחמים בשובבות, החל מהנפילה, הזאבים (השם ניתן בין 6 חודשים לשנה) מלווים את הזאבים הבוגרים בחיפוש אחר טרף גדול.
בגרות מינית אינה מתרחשת עד סוף תקופת הזאב הצעיר, כלומר בסביבות שנתיים.
בית הגידול והתנהגותו של הזאב
הזאב הוא חיה חברתית שאינה בודדה אלא גרגרית שחיה בחפיסה המורכבת מ -6 עד 20 נבדקים המאורגנים על פי היררכיה מדויקת: למנהיג חבילה המכונה "זכר אלפא" יש סמכות, הוא בדרך כלל החזק ביותר, אמיץ יותר והאחרים חייבים לציית לו. הזוג שהוא יוצר עם זאב יהיה היחיד שיעתק. "זאבי אומגה" נחותים ואינם מתרבים. צאצאי הזוג מתפזרים בסופו של דבר בגלל בגרות מינית והצורך הגובר במזון. אז זוגות אחרים נוצרים ויצרו עוד חפיסה משלהם בלי לפגוע בשטח של חפיסה אחרת שתראה בזה עוינות שתוביל לקרבות קטלניים בין זאבים.
לבית הגידול של הזאב נקודה מרכזית שהיא מאורה שעשויה משיער ועשב יבש, ממקלט טבעי, שבו הזאב יולד. בדרך כלל נקודת מים די קרובה. מסביב, שטח הזאב משתרע על שטחים גדולים אותם הוא יכול לסמן בשתן ובפרשותיו, אך גם ביללות: איש אחר מלבד זאבי החבילה מתקבל שם. זה בעיקר הטרפים הקיימים המציעים לו תזונה עשירה שתשלוט בשטחה שיכולה להיות מורכבת גם מיער וגם מאחו. נוכחות אנושית היא הגבול שלהם.
אוכל זאב
הזאב האפור האירופי הוא טורף, עם מגוון של טרפים החל מעופות, מכרסמים קטנים, ארנבות ועד טרף גדול כמו חזירי בר, צבי, צבי, יעלים, מופלים, כמו גם עזים ו כבשים למרבה הצער, לעתים רחוקות יותר סוסים ופרות. במידת הצורך הם יכולים גם לאכול נבלות. הם גם אוכלים מדי פעם פירות כמו ענבים מגפנים למשל, או פטריות. ההיבט האופורטוניסטי של הזאב הוא שמתאים את מזונו למה שהוא מוצא. בנוסף, כאשר תוקפים צאן הוא יכול להרוג כמה כבשים מבלי לאכול אותם בפועל.
הזאב, אויב של חלק, חבר של אחרים
הטורף העיקרי של הזאב האפור האירופי הוא האדם בתגובה על ההתקפות החוזרות ונשנות שעושה הכלב על עדרי רבייה, בעיקר כבשים. זה בא במסגרת הפטורים המאשרים ירי במספר מסוים של זאבים מאחר והזאב האפור האירופי הוא אחד המינים המוגנים, מאז שנות התשעים כאשר חששו מהיעלמותו. השתלבותו הטבעית נצפתה לראשונה בהרי האלפים, בפארק הלאומי מרקנטור, דרך אוכלוסיות הזאבים האיטלקיות, הווז 'ואז מרכז המאסיף.
כיום, הזאב מוגן על ידי אמנת ברן מיום 19 בספטמבר 1979, ההוראות האירופיות מ- 21 במאי 1992 ו- 27 באוקטובר 1997, הנוגעות לשימור בתי גידול טבעיים, כמו גם בעלי חיים וצומח בר, וכן צו של 23 באפריל 2007 הקובע את רשימת היונקים היבשתיים המוגנים בכל השטח.
בתחילת שנת 2018 נרשמו 430 זאבים בצרפת על ידי המשרד הלאומי לציד וחיות בר, עלייה של 20% בהשוואה לשנת 2017: הזאב נשאר, על פי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) ) צרפת מין פגיע אך עם סיכון מינורי להכחדה על פי עולם ה- IUCN. רף הכדאיות נקבע על ידי תוכנית וולף על 500 נבדקים.
מאז שהזאב הופיע שוב בצרפת בתחילת שנות ה -90, האופוזיציה בין רועים, מגיני חיות בר וציידים נטתה לעלות מדרגה, חלקן רצו להגדיל את מספר הזריקות המורשות, ואחרות לחזק הגנת הזאב ...