דיספלסיה של מפרק הירך, מחלת שלד הפוגעת באופן כללי יותר בכלבים מגזע גדול (לברדור, רטריבר, רוטוויילר, רועה גרמני ...) פוגעת בעיקר באנשים הסובלים מעודף משקל, אך לא רק.
אם לכלבים מסוימים יש נטיות גנטיות, זו לא חיבה מולדת אלא שתשתקע בהדרגה ויכולות להיות סיבות שונות. גלה כאן את הגורמים העיקריים וכיצד לזהות דיספלסיה בכלבים.
מהי דיספלסיה של מפרק הירך?
דיספלזיה היא דפורמציה הנובעת מחריגה בהתפתחות הרקמות ותפגע, במקרה של דיספלזיה של הירך, במפרק האחרון ובצוואר עצם הירך שמתאים אליו. ייתכן שמדובר במום המתרחש בשלב העוברי ואשר יחמיר בהמשך, אך דיספלזיה בלידה אינה מהווה את רוב המקרים.
לאחר מכן הכלב מפתח רפיון בירך אשר לעיתים קרובות מוביל לפגיעה בלתי הפיכה במפרק. לפיכך, מחלה זו בדרך כלל מחמירה על ידי נוכחות של דלקת מפרקים ניוונית ככל שהכלב מזדקן. אם לא מטפלים בו מספיק מוקדם, זה יכול להוביל לצליעה ועשוי לדרוש ניתוח, שבמקרים מסוימים כרוך בתותבת. לכן בדיקת דיספלזיה היא אמצעי חיוני על מנת להתערב במהירות האפשרית ולהגביל את נזקיה.
תסמינים של דיספלזיה אצל כלבים
לעיתים נדירות, אנשים עם דיספלזיה מראים סימנים של כאב ספונטני; מסיבה זו, חשוב להתבונן בכלבך כדי לגלות זאת. ואכן, זה בא לידי ביטוי תחילה על ידי דלקת מפרקים ניוונית מוקדמת אשר עשויה להישאר מבלי משים בהתחלה. אך אנו יכולים להבחין בכלב דיספלסטי באחד או יותר מתופעות כגון:
- הליכה לא תקינה, לעתים קרובות מתנדנדת עם שכשוך של החלק האחורי
- צליעה בולטת פחות או יותר, המודגשת בדרך כלל בבוקר עם עלייתה
- קושי או נוקשות כאשר הכלב קם, נשכב או במדרגות
- חוסר רצון כללי להתאמן ובעיקר לקפוץ או לרוץ
- תיאום לקוי של הרגליים האחוריות
- בליטה של עצמות הירך
- דרך ריצה לא תקינה וכו '.
אם אתה מתבונן בנוכחות של אחד מהתופעות הללו, בדיקה וטרינרית הינה מכרעת בכדי לבצע אבחנה. הווטרינר יכול לזהות כאבי קוקקסופמורל (במפרק הירך) ולהפנות אותך במידת הצורך לאורתופד לבדיקה יסודית, לקבוע את מידת המעורבות ולהציע טיפול בהתאם.
איזה טיפול בדיספלזיה בירך?
מבחינת הטיפול הניתוחי, שתי האפשרויות העיקריות הן אוסטאוטומיה כפולה של האגן (רק לכלבים צעירים מאוד שאינם סובלים מאוסטאוארטריטיס, לכן יש לגלות דיספלסיה מוקדם) או התאמה של תותבת. הירך להחלפת המפרק הפגוע (ראש עצם הירך + חלל עצם האגן שמקבל אותו). זה יקר מאוד, אך יעיל ונמנע ממתן טיפולים אנטי דלקתיים לכל החיים. אפשרות נוספת היא הסרת ראש וצוואר עצם הירך: הליך זה מסיר את מפרק הירך ואינו מסומן אצל כלבים עם עצמות כבדות או עודף משקל.
ישנם עדיין פתרונות אחרים להקלת כאבי מפרקים כגון עצירת האזור הנגוע. לבסוף, טיפולים תרופתיים בדיספלזיה מורכבים ממתן נוגדי דלקת או משככי כאבים, או תרופות המאטות את התקדמות דלקת מפרקים ניוונית (chondroprotectors). לא משנה מה הפתרון שנשקל, יהיה צורך לבצע בקרת משקל (תזונה במקרה של עודף משקל) ושימוש בתוספי תזונה. לבסוף, לטיפול פיזיותרפי ובמיוחד הידרותרפיה, תוצאות טובות.
מניעת דיספלסיה של מפרק הירך בכלבים
דיספלסיה מתחילה להתפתח בשלב הצמיחה של הגור או הכלב הצעיר, ולכן חיוני להימנע מפעילות יתר של החיה שלך כשהיא צעירה, במיוחד כשהיא שייכת ל אחד הגזעים המועדים למחלה זו.
משקלו של הכלב מגביר גם את הסיכון לדיספלזיה של מפרק הירך, ולכן כלבים "מסיביים" כמו סן ברנרד, רוטוויילר או מסטיף נחשפים אליו, כמו גם כל הרטריברים הגזעיים עקב הגורם התורשתי. יש להימנע מפעילות גופנית אלימה וקפיצה עד שהכלב סיים לגדול, בין 8 חודשים למעל שנה בהתאם לגזע.
שים לב במיוחד לתזונה של בן זוגך למניעת עודף משקל, וזכור להתייעץ עם הווטרינר במקרה של ספק ובסימן האזהרה הראשון. ניתן לאבחן דיספלזיה כבר כארבעה חודשים וככל שמזהים אותה מהר יותר, כך גדלים הסיכויים לפעול ללא השלכות, להאט את התקדמותה או אפילו לרפא אותה לחלוטין או למנוע את הופעתה אצל נבדקים המאובחנים בסיכון.